אתם בוודאי מכירים את האמרה המפורסמת של הסופר מארק טווין: “לעולם אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לעשות היום”
“אחר כך, לא עכשיו, תעזבו אותי, אני עייף , מחר, יותר מאוחר, אני רק עונה לחבר ו…. יש עוד המון זמן, אחרי הטלביזיה, יתכן ואתם שומעים משפטים אלו ועוד רבים כמותם מילדכם בעל הפרעת הקשב והריכוז. אתם מתעקשים ולא מוותרים, מתרגזים, צועקים, מתעצבנים יתכן שגם מטילים עונשים אבל שום דבר לא עוזר. הילד דוחה ודוחה ודוחה ומוצא כל פעם תירוצים. לתופעה הזאת יש שם קוראים לה: דחיינות, והיא אחד מהסימפטומים שנלווים להפרעת קשב וריכוז.
מהי דחיינות? כולנו הרי דוחים מידי פעם משימות ומטלות שאנחנו אמורים לבצע. אבל דחיינות היא סדרה של התנהגויות שבה אנחנו דוחים פעילות שחשובה לנו ובמקומה עושים משהו פחות חשוב.
דחיינות והימנעות היא תופעה נפוצה מאד אצל ילדים ובני נוער עם הפרעת קשב וריכוז. חשוב מאד לדעת שהיא איננה נובעת מעצלנות. הם אינם דוחים ונמנעים מהכל, אלא בעיקר ממטלות לימודיות, ממשימות שיש להן נגיעה בבירוקרטיה, שצריך לבקש עזרה כדי לבצע אותן – אלו דברים שמאיימים עליהם. הפחד גורם להם לחשוב שהם לא מסוגלים לבצע אותן ולכן הם נמנעים. יש סיבות לאותה דחיינות/הימנעות וזו איננה עצלות גרידא, זהו סוג של מנגנון התמודדות, מנגנון שבסופו של דבר אינו יעיל עבורם.
הסיבות הנפוצות לדחיינות והימנעות:
- העדפות סלקטיביות – מעדיפים לעשות משימה פחות חשובה שיותר טובים בה לעומת משימות מתסכלות שנכשלו בהם בעבר, או העדפת משימות שלא דורשות זמן רב וכדומה.
- קושי בתפקודי קשב – קושי לעצור דחפים אימפולסיביים, להתמקד בגירוי אחד ולאורך זמן, לווסט ולסנן את הגירויים שמסיחים את הדעת.
- חרדה – היא מגיעה כשפוחדים להיכשל במשימה שהמקור שלה כישלונות בעבר.
- מצבי לחץ – הידיעה שכשאנו בלחץ אנחנו מרוכזים יותר (מצב הלחץ מעלה את האדרנלין בגוף שעוזר לנו לתפקד) גורמת לדחיית ביצוע המטלה קרוב מאד למועד ההגשה.
- קולות פנימיים לא מודעים – אותם קולות מופיעים כאשר מתכוונים להתחיל במשימה. למשל: “אתה לא תצליח, אין לך יכולת” וכדומה. כדי להשתיק אותם – דוחים למחר.
- קושי בתכנון, בהתארגנות, קביעת סדר עדיפויות, קביעת רצף פעולה, הערכת זמן והערכת מורכבות המטלה.
- מועקה – מופיעה בתחילת המשימה באמצע ובסיומה. בהתחלת המשימה יש מחשבות שהמאמץ הנדרש הוא מאד גדול ומעייף. באמצע, ישנו עומס של פרטים, שעות רבות ואיבוד הקשר – הקשב בין החלקים השונים של המשימה המורכבת. ובסיום, ישנו קושי להביא את הפרטים לידי סיום, לעצב אותם לכדי למכלול מאורגן.
הפתרון קשור ונגזר מהסיבות לדחיינות וההימנעות. לפניכם פתרונות שתוכלו לסייע לילדכם לתכנן ולהתארגן לקראת משימה.
- הגדרת הקושי – שוחחו עם ילדכם ונסו לברר יחד איתו מהן הסיבות האמיתיות לדחיינות שלו, ממה הוא חושש, מה המחשבות שעוברות לו בראש…
- יצירת דירוג – שבו עם ילדכם ולמדו אותו ליצור דירוג למשימות, ע”פ מה שחשוב ומה שדחוף. שהוא יתמקד קודם בדחוף. אפשר לעשות זאת כל שבוע, דירוג לאותו שבוע.
- הגדרת המשימה – עזרו לילדכם להגדיר את המשימה מרמת הכללה גבוהה לרמת הפרטים, מה בדיוק הוא צריך לעשות לפרטי פרטים.
- הגדרת זמן – מהו תאריך היעד להשלמת המשימה, כמה זמן להקציב לה בשבוע, באיזה ימים שעות וכדומה.
- חלוקת המשימה לשלבים – לקחת את המשימה הגדולה ולפרוס אותה “לפרוסות” כמו שאומרים “לעבוד בשיטת הסלאמי”. כך המשימה תיראה פחות מפחידה.
- מתן פידבקים – אל תשכחו לתת משוב חיובי על כל התקדמות ושינוי ולו הקטן ביותר. חשוב! חשוב! חשוב! חשוב ביותר!!! זה מה שיוצר את המוטיבציה להמשיך.
- סביבה מתאימה – צרו יחד עם ילדכם מקום מתאים לביצוע המשימה, שיהיו כמה שפחות הסחות דעת, מקום נעים ונוח עבורו.
- התחלה ברוגע וריכוז – השתמשו בתרגילים פשוטים שגורמים לרגיעה וריכוז לפני כל התחלת עבודה על משימה.
זכרו! ילדכם איננו עצלן, הוא דחיין כי קשה לו, עזרו לו להתמודד עם הקושי וברבות הימים הוא יודה לכם על כך.
