האם יש לילדך התפרצויות כעס וזעם בלתי נשלטות?
הוא מרבה לאבד שליטה בתגובותיו?
אירועים קטנים יחסית גורמים אצלו לתגובות סוערות?
האם הוא רגיש מאד לביקורת? נעלב, נפגע בקלות?
האם ילדכם מפגין תוקפנות ואימפולסיביות?
האם הוא חווה שינויים קיצוניים במצב רוח?
ילדכם מרבה להתלונן על כאבי בטן, כאבי ראש או כאבים בלתי מוגדרים?
האם הילד סובל מפחדים, חרדות, הפרעת שינה?
מתקשה להתמודד עם שינויים?
סימפטומים אלו ואחרים נוספים מעידים על חוסר יציבות רגשית, על קושי בויסות הרגשי ועל כך שהחוסן הרגשי של הילד נפגע. פגיעה זו היא כתוצאה מתסכול מתמשך שהולך ומצטבר עם הזמן. חוסר היכולת של הילד עם הפרעת קשב וריכוז לממש את הפוטנציאל שלו (שברוב המקרים הוא מאד גבוה), גורם לתסכול, כעס וזעם. ההורים ומערכת החינוך מרבים לכעוס עליו ולהעניש אותו. ילדים עם קשיי קשב וריכוז מרבים “למשוך אש”, ברוב הפעמים לא מקשיבים להם גם כשהם מתלוננים על קשייהם, ולעיתים הם גם לא נשאלים על הקשיים. קיימת נטייה להעניש אותם יותר למרות שהעונשים לא עוזרים, וכך הם נכנסים למעגל של תסכול הדדי הולך וגובר.
הקושי הלימודי מחליש אותם ומגביר את תחושת חוסר המסוגלות ואת תחושת הכישלון. ההשוואה שלהם לחבריהם ו/או לאחיהם מגבירה את התסכול. הילד חווה לעיתים קרובות אכזבה מעצמו ומרגיש שהוא מאכזב את המורים ובעיקר את ההורים.
ילדים אלו נמצאים רוב הזמן במתח ובלבול וכתוצאה מכך עלולות להתעורר בעיות פיזיולוגיות והסיכוי לתחלואה גבוה יותר.
חוסר היציבות הרגשית גורם להפרעות התנהגותיות לעיתים עד לכדי התנהגות עבריינית. המאבק של הילד בתחושותיו הקשות גורם להתנהגות אגרסיבית – הגנתית כדי לסלק את המצוקה, או שמאבק זה גורם להסתגרות (במקרים קיצוניים יכול להוביל לדיכאון).
חוסר היציבות הרגשית גורם גם לקשיים חברתיים. חוסר השליטה והאימפולסיביות מהווים איום על ילדים אחרים והם מתרחקים ולא מתחברים איתם. למרות רצונו של הילד עם הפרעת הקשב והריכוז בקשר עם הילדים, הוא מרבה לריב איתם, לפעמים חושב שכולם נגדו ובסופו של דבר הוא מוצא את עצמו דחוי, פגוע ובודד. ילדים שסובלים מחרדות ופחדים, ברוב המקרים ימנעו מעשייה והימנעות זו תגביל עוד יותר את סיכוייהם להשתלב בחברת בני גילם.
חוסן רגשי מאפשר יכולת להסתגל בצורה טובה ללחץ, לקשיים, טראומות ואירועים בלתי צפויים. חוסן רגשי מאפשר לילד להישאר יציב ולהמשיך לקיים רמת בריאות של תפקוד נפשי תקין גם במצבים קשים.
טיפים להורים: איך תעזרו לילדכם לפתח יציבות רגשית:
הכילו את רגשותיו.
תנו לגיטימציה לתחושותיו ולרגשותיו, קבלו אותו גם כשאינו שולט בעצמו. נסו להבין את הזעקה שלו, מה היא אומרת. עזרו לו ע”י שאלות שיאפשרו לתמלל את מה שמרגיש. “אני מבין/ה שיתכן ואתה מתוסכל מ”…. “אולי אתה כועס כי”…..
מניעת הצפה רגשית.
השתדלו לנטרל “הפתעות”. הגדירו ציפיות מראש, ומנעו מהילד מצבים ומקומות מציפים ותחרותיים. אפשרו לו חשיפה מדורגת לאותם מקומות ומצבים. חשיפה מדורגת למשימות חדשות ומאתגרות המלוות בתיווך מותאם – מגבירות באופן משמעותי את יכולת הילד להתמודד עם החדש, המורכב והקשה.
מציאת הטריגר להתפרצויות.
עודדו את הילד ועזרו לו למצוא את הטריגר, הגורם ליציאה משליטה. מה הדברים שיכולים לרגש, להסעיר אותו ואיך הוא יכול להתכונן למצבים מאתגרים אלו. (זה המפתח להתמודדות רגועה).
טכניקות להרגעה.
למדו את ילדכם טכניקות להרגעה: נשימה, כווץ שרירי הגוף ושחרור, מוסיקה, טיול בטבע, ריצה, קריאה, טיפול בחית מחמד, מדיטציה, יוגה, ציור, פיסול, שימוש בדמיון מודרך ועוד… הצטרפו לילד ועזרו לו למצוא מה מרגיע אותו ועודדו אותו לכך.
פריקת רגשות ופיתוח שליטה.
אפשרו לילד לבטא כעס, תסכול, עלבון ולפרק את האנרגיה שהצטברה בדרך לא מילולית ושאינה גורמת נזק: שק אגרוף, כרית חבטות, פעילות ספורטיבית מאתגרת וכדומה.
מצאו פעילויות שיגרמו לילד לחוש שליטה, פעילויות שמאפשרות הפעלת כוח תוך מודעות, שליטה וריכוז. אומנויות לחימה: ג’ודו, כארטה, טיי צ’י, קאפוארה. רכיבה על סוס ועוד…
הישארו רגועים.
כשהילד בסערה רגשית הקפידו אתם ההורים להישאר רגועים. הימנעו מהגנת יתר. הגנת יתר תורמת באופן לא מודע לשימור הקושי, ולחוסר יכולת להתמודד עם תסכול, אבל הקפידו לפרגן על התנהגות מאופקת.
סדר, ארגון ושליטה.
ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים למבנה חיצוני כי חסר להם מבנה פנימי. הם נמצאים בכאוס, בתחושת תוהו ובוהו. הקלו עליהם ועזרו להם ליצור סדר קבוע ושליטה בחיי היום יום, ומאידך אפשרו פריקת רגשות קשים.
גירויים חיצוניים.
הקטינו בבית גירויים חיצוניים: טלויזיה, מחשב, מוסיקה רועשת, השתדלו ליצור אווירה רגועה בבית וסדר יום קבוע.
פיתוח ראייה חיובית.
פתחו בילד ראייה חיובית שיוכל לראות את הדברים הקשים כחולפים. הביאו לו דוגמאות של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז שהצליחו בסופו של דבר. שננו את המשפט – “אין כשלון אלא משוב לצמיחה” –לומדים יותר מטעויות וכישלונות. כל אי הצלחה שאירעה לנו יכולה ללמד אותנו איך להמשיך ולהתפתח. הציבו מטרות ותכנון לעתיד, כשיש מטרה יש למה לצפות – עוזר להתמודד עם תקופה קשה.
הוו מודל לידכם.
ילדים, ככל האנשים נולדים עם רמות התחלתיות שונות של חוסן. כל אחד יודע להגיד כבר בגיל צעיר אם ילדו הוא מהחסונים או מהרגישים יותר. אבל, לכל אחד יש את היכולת לעמידות, צריך רק להוציא את היכולת הזו לאור ולתמוך בה. ילדים לומדים בעיקר ממודלים, השתדלו להוות דוגמא אישית. איך אתם מתנהגים כשמשהו קורה לא כמו שציפיתם או רציתם? עד כמה מהיכולות האלה אתם מפגינים? האם אתם צריכים לטפל בעצמכם בדרך אל הילד. יש בידיכם לתרום לפיתוח החוסן של ילדכם.
“הדבר המסעיר ביותר בנוגע לכוח זה שהוא כבר נמצא ברשותכם” / אנטוני רובינס
