האם משפטים אלו נשמעים לכם מוכרים?
“אני לא רוצה לצאת לטיול השנתי”, “אני לא הולך היום לבית הספר”, “כואבת לי הבטן”, “יש לי כאב ראש”, “תלוו אותי ל…., אני לא אחזור לבד בערב”.
האם ילדכם מפחד להישאר לבד במקומות מוכרים, נבהל בקלות מגירויים חיצוניים יומיומיים, מפחד “ממפלצות” שכביכול מחכות לו במקומות שונים בבית, מדבר הרבה על מוות ומחלות, מודאג, עייף, אינו מרוכז, עצבני, קשה לו להירדם או לישון שינה רציפה, ביישן ומסרב לדבר עם אנשים שאינו מכיר, נמנע מפגישות חברתיות, לפני בחינה סובל מכאבי בטן , לחוץ, נזקק לכם ההורים הזדקקות שחורגת מהשגרה.
בשנים האחרונות יש מודעות גוברת בקרב אנשי מקצוע מתחומים של בריאות הנפש ורפואה לגבי הקשר בין הפרעת קשב וריכוז לבין פחדים והפרעות חרדה. מחקרים מהשנים האחרונות מציינים ש – 25% מהילדים עם ADHD מראים מספר סימפטומים של הפרעת חרדה ופחדים בהשוואה ל – 5% עד 15% בקרב האוכלוסייה הכללית של ילדים. אצל מבוגרים הנתונים הינם יותר בולטים עם כ – 50% הסובלים מהפרעת חרדה בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז.
פחד וחרדה הם בבסיסם תופעות נורמאליות בעלות ערך הישרדותי חשוב. החרדות והפחדים למעשה מסמנים לנו מקורות אפשריים של סכנה וממקדים אותנו למה להיות קשובים. ברוב המקרים ניתן לומר שהמקור של החרדה והפחד (פוביה) הוא בהגנה שתת המודע יוצר כדי להרחיק אותנו ממצבים שבהם יש סיכוי לסכנה השרדותית- פיזית או נפשית. העיבוד שהמוח עושה לאירועים מסוימים גורם לפרשנות מוטעית של התת מודע שמקטלג את האירוע המסוים כבעל סכנה גבוהה, כאשר למעשה זה לא בהכרח כך. פחד שלא כחרדה מוגדר כתופעה הנובעת ממקור ממוקד יותר, כמו פחד ממקומות סגורים, פחד מנחשים או מכלבים. חרדה היא תחושה ערטילאית יותר, הרגשה שמשהו מאד מסוכן עלול לקרות מבלי שהאדם החרד יכול לציין את הסיבה לכך. לתחושות אלו יש גם ביטויים גופניים כמו, קשיי נשימה, דופק מואץ, כאבי בטן, הזעה, חולשה ועוד.
לכולנו יש דאגות בשלב מסוים בחיינו וכשיש כמות קטנה של חרדה זה מצב נורמאלי ולעתים אף מקדם. אבל חרדה יכולה להיות אינטנסיבית והיא מביאה עמה סימפטומים שיכולים להשפיע קשות על חיי היומיום של הילדים בבית הספר, בבית ובתחום החברתי.
לילדים קשה יותר לבטא את התחושות והרגשות שלהם ולכן יהיה להם קשה יותר להבהיר את הפחדים שלהם לאדם מבוגר או להורה. לכן במקרים רבים נראה שהילד מבטא את הפחדים באמצעות כאבים גופניים, כלומר הילד ירבה להתלונן על כאבים שונים כמו כאבי בטן, בחילות, הקאות, כאבי ראש וסחרחורות כתוצאה מהפחדים. כמו כן נהיה עדים לתסכול או התנהגות אלימה כתוצאה מקושי להתמודד עם פחדים לצד קושי להירדם ואי יכולת לשמור על שינה רציפה ותקינה.
פחד הוא חלק מההתפתחות שלנו כאנשים, הוא מביא אותנו לשמור על עצמנו והוא הכרחי. בגילאים מסוימים הפחד קשור לצמיחה ולגדילה, צמיחת היכולת לדמיין מולידה פחדים שקשורים לנטישה ובטחון עצמי. אצל ילדים נראה בעיקר פחד ממפלצות, פחד מחושך, פחד מזרים, פחד מרעשים, פחד להישאר לבד – אלו הם פחדים נורמאליים בהתפתחות הטבעית של הילד, אולם חשוב ביותר להבין את הרצף ההתפתחותי שבו נמצא הילד והאם הפחדים שלו תואמים את הגיל שבו נמצא. למשל פחד מהחושך של ילד בן 3 – 5 הוא פחד מקובל, אם הילד יחוש פחד כזה בגיל מאוחר יותר עלינו לשים לב ולהבין שמדובר במשהו מעבר, או שהוא מתחיל לפתח הפרעת חרדה ופחדים עזים שמשבשים את החיים של הילד במיוחד אם הם מלווים בהתנהגות כפייתית (חזרה על פעולות שוב ושוב) – יש לתת על זה את הדעת.
הפרעות החרדה העיקריות אצל ילדים ובני נוער:
- חרדה חברתית
- הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD )
- חרדה כללית / מוכללת
- חרדת נטישה
- הפרעת דחק פוסט טראומטית ( PTSD )
- הפרעת פאניקה ואגורפוביה
חרדה חברתית (פוביה חברתית) – ילדים הסובלים מחרדה חברתית בדרך כלל מתוארים כביישנים ובחלק מהמקרים אף יסרבו לדבר עם אנשים שאינם מכירים, במיוחד מבוגרים. הם יפגינו חרדה במגוון רחב של מצבים חברתיים בהם הם יחושו בחוסר נוחות ויחשבו שהם נמצאים תחת הערכה שלילית של אחרים. הרבה פעמים הם יחשבו שהם עלולים לעשות משהו מביך או מטופש ויצחקו עליהם. ילדים אלו נמנעים ממצבים בהם פחדים אלו צצים: בבית ספר, בפגישות קבוצתיות, לדבר מול הכיתה וכדומה. ילדים אלו יכולים להתלונן על בעיות גופניות בזמן חשיפה באירוע חברתי או לפני כניסה לאירוע חברתי.
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית ( OCD ) – הפרעה זו אצל ילדים מאופיינת באובססיביות (מחשבות) תמונות חוזרות ומטרידות המעוררות את החרדה ו/או קומפולסיביות, התנהגויות חוזרות בניסיון להתמודד עם המחשבות המטרידות ומעוררות החרדה. אובססיות נפוצות כוללות מחשבות על זיהום, ספק, מחשבות הכוללות נושאים הקשורים למין או לדת, סימטריה, סדר, ומחשבות אגרסיביות. כאמור, בניסיון להתמודד עם מחשבות אלה הילד יבצע קומפולסיביות בניסיון להוריד את המתח והחרדה. קומפולסיביות נפוצות כוללות שטיפה חוזרת של הידיים, בדיקה, סידור וספירה.
חרדה כללית / מוכללת – לילדים אלו ישנן דאגות רבות ולא נשלטות בנושאים מגוונים, למשל חששות ודאגות הקשורות להישגים, ציונים, עמידה בזמנים, הופעה, וחששות כי הם או בן משפחה יפגעו. ילדים אלו מתלוננים בין היתר על כאבי ראש, כאבי בטן, מתח, קושי בשינה וקושי בריכוז.
חרדת נטישה (חרדת היפרדות) – בהפרעת חרדה זו עיקר החרדות של הילד ופחדיו ממוקדים בפרידה צפויה או אי נוכחות של הוריו או מטפל עיקרי. ילדים עם חרדת נטישה פעמים רבות “נדבקים” להוריהם, מתקשים מאד לישון לבדם, לעתים מתנגדים ללכת לביה”ס ויכולים גם להפגין תלונות גופניות בזמן או לפני פרידה מהוריהם.
הפרעת דחק פוסט טראומטית ( PTSD ) – הפרעה זו מאופיינת בסימפטומים מעוררי מצוקה הכוללים חוויה מחדש של אירוע הטראומה, הימנעות מסיטואציות, מקומות ואנשים המזכירים את הטראומה, וסימפטומים של עוררות יתר, בעיות שינה הכוללות סיוטים וקושי להירדם ולשמור על רצף השינה. תגובה לאירוע טראומתי יכולה לכלול גם עצבנות, תלונות גופניות, פסיביות, הרטבה, סיוטים, בכי רב, תגובה חזקה לרעש, אגרסיביות ותלות בהורים.
הפרעת פאניקה ואגורפוביה – הפרעה זו מאופיינת בהתקפי חרדה/פאניקה לא צפויים, בדרך כלל הפרעה זו מתפתחת לאחר גיל ההתבגרות. התקפי פאניקה לרוב מאופיינים בהתחלה פתאומית של תחושות גופניות כולל קצב לב מוגבר, הזעה, רעידות, נשימה מהירה, קושי בנשימה וסימפטומים נוספים. במצב זה עולות מחשבות על מוות, עילפון ואיבוד שליטה. התקפי פאניקה מלווים בביקורים תכופים אצל רופא הילדים, חדר מיון, ורופאים מומחים (קרדיולוגים, נוירולוגים וכדומה). ילדים הסובלים מהפרעת פאניקה ימנעו או יהיו במצוקה גדולה במצבים בהם הם חוששים שיופיעו סימפטומים אלו.
סוגי הסימפטומים:
- סימפטומים מחשבתיים: מחשבות חרדתיות ובמקרים רבים גם אובססיביות ממוקדות באירועים שעוד לא התרחשו. יכולים להיות ריאליים או דמיוניים ולא יכולים להתרחש במציאות. לפעמים קשורים לאסונות טבע או לאירועים שלאדם אין שליטה עליהם.
- סימפטומים פיזיים: כאבי בטן, הזעה, פה יבש, קוצר נשימה, קצב פעימות לב מוגבר, רעידות, עקצוצים ובחילות.
- סימפטומים התנהגותיים: הפרעת שינה, בכי, הימנעות, “טקסים” המשמרים את ההימנעות, צעקות, התקפי זעם, חוסר שקט, עצבנות, כפיה ואובססיביות.
הפרעת קשב וריכוז, פחדים וחרדות. עוז היה בן 12 כשהגיע אלי לטיפול, הוא אובחן כ – ADHD וטופל ברטלין אולם סיבת הגעתו לטיפול הייתה פחדים וחרדות שהתבטאו בפחד להיות לבד ברחוב, להיות לבד בחדרו, קושי בהירדמות, שינה לא רציפה, ושינה במיטת ההורים. התלונות של הנער היו שהוא רואה לנגד עיניו דמויות מפחידות. בסיום התהליך הטיפולי עוז היה מסוגל ללכת לבד לחברים, לשהות בחדרו להירדם בקלות, לישון שינה רציפה ונגמל משינה במיטת ההורים, יתרה מכך מצבו החברתי השתפר מאד והוא עצמו התחיל לשמש בייבי סיטר בלילות לילדים אחרים.
זה לא נדיר למצוא בין הילדים עם הפרעת קשב וריכוז סימפטומים של פחדים וחרדות. באופן כללי ילדים אלו נוטים להיות רגישים יותר, להיות מושפעים יותר ממצבים שונים ולחוות כל דבר בצורה מעמיקה יותר. הם חווים חיים יותר מלחיצים מילדים שאין להם את ההפרעה. כשנמצאים בחרדה לא חושבים בבהירות וזה יכול להוסיף למוסחות – לחוסר הקשב והריכוז ומקשה על הזיכרון. הישגיהם הלימודיים יותר נמוכים, תפקודם החברתי לוקה בחסר. לעתים, התרופות הממריצות שנלקחות בהפרעת קשב וריכוז עלולות להחמיר את תסמיני החרדה.
ישנה חשיבות רבה במיוחד אצל ילדים לאבחן חרדה סמוך ככל שניתן לתחילת התופעות ומתן סיוע באופן מיידי. מחקרים מראים כי למעלה מ – 80% מהילדים להם ניתן סיוע וטיפול הצליחו לצאת ללא עקבות ממצבי חרדה. בקרב מתבגרים חרדה יכולה להוביל להתנהגויות מסוכנות או לשימוש בחומרים ממכרים. חשוב להבין כי חרדה היא אכן מצב מטריד ולא נעים, אך למרות שהיא מורגשת בצורה מאד מוחשית, מדובר בתחושה בלבד ולא בסכנה ממש וכי היא אינה משקפת אמת.
טיפים להורים: איך תעזרו לילדכם להתמודד עם פחד וחרדה:
כבדו את הילד ותנו לגיטימציה לרגשותיו.
לעתים הורים חושבים שהילד סתם מתפנק או עושה הצגות. חשוב לזכור שהחרדה היא מוחשית עבור הילד, גם אם היא נראית לנו חסרת הגיון. עלינו לכבד את הילד ולהתייחס אליו ברצינות הראויה.
אל תשדרו לחץ.
חשוב להבין שכאשר אתם כהורים משדרים לילדכם את הלחץ שלכם, הילד ייבהל ותחושת החרדה תתגבר. מומלץ שלא להחצין את החשש והדאגה לילד אלא לנסות לעודד אותו ולשדר מצב רגיל.
מצאו את האיזון בין הבנה לנחישות.
חשוב לשמור על אורח החיים בבית ושמירה על גבולות, מצב זה נותן תחושה של בטחון. במידה והילד חש כי הוא מוכרח לישון איתכם באותה מיטה, יש למנוע זאת ולהסביר לו כי גם אם הוא ישן בחדרו אתם נמצאים ממש לידו, הקפידו שילדכם יבקר בביה”ס גם אם הוא מתנגד לכך. יחד עם זאת חשוב לא להכריח אותו לעשות דברים שאינו מסוגל ושאינם הכרחיים. מצאו את הקו הדק שבין הבנה לנחישות.
צרו סביבה בטוחה.
ילדים מרגישים בטוחים יותר בסביבה מוכרת וצפויה וכשהם נמצאים בסביבת אנשים שהם מכירים ואוהבים. העבירו מסר לילדכם שאתם זמינים לדבר איתו ועודדו אותו לדבר על מה שמציק לו, הקשבה פתוחה יכולה לסייע.
תגובה מומלצת כשהילד מפחד.
כשהילד מפחד אתם יכולים לעזור ע”י פירוט הפחד כלומר, להפוך את הפחד “הענק” לפחד מפורט ומלא פרטים, לשאול: מה מפחיד במפלצת? באיזה צבע היא? מה מעצבן בה? שתפו את הילד בפתרון, שאלו: מה אפשר לעשות למפלצת הזאת? מה יכול לעזור נגדה? מה יכול לעזור לך?. אפשרו לו להיות אקטיבי ושאלו: מה אתה יכול לקחת מהחדר כדי שיהיה לך שם יותר נעים? איך תוכל ללכת לשירותים לבד בכל זאת?. העבירו מסר רגוע שאומר: אנחנו איתך אבל אתה מסוגל בעצמך להתגבר ולמצוא פתרונות.
למדו את ילדכם טכניקות הרפיה.
כידוע אי אפשרי להיות בלחץ וגם ברגיעה בו זמנית, טכניקות ההרפיה יכולות לסייע לילד להירגע ולהרגיש בשליטה, ולתת לו משהו ממשי לעשות כשהוא מרגיש את הלחץ והחרדה. אני מציעה לכם לפני לימוד התרגילים, לנסות על עצמכם. כמו כן תוכלו לנצל זמן זה על מנת לתרגל ביחד. לפעילות משותפת שכזו יש השפעה מרגיעה כשלעצמה. להלן כמה תרגילים לרגיעה:
תרגילי נשימה:
1.קחו שאיפה עמוקה, נשמו דרך האף ותוציאו את האוויר דרך הפה. בזמן שאתם נושפים את האוויר באיטיות החוצה, עצמו את העיניים והרגישו איך אתם מתחילים להירגע. עשו הפסקה קצרה בין נשימה לנשימה והמשיכו לנשום בצורה כזאת. אפשר לדמיין ברכות בכל נשיפה את המילה “שקט”. השאירו את העיניים עצומות והמשיכו בתרגיל למשך מספר דקות.
2.התמקדו בכפות הרגליים ובכל התחושות אותן אתם מרגישים בהן: מגע הנעל, הלחץ של הרצפה על חלקים מסוימים ברגל וכל תחושה אחרת שתבחינו. עכשיו – נשמו נשימה עמוקה, שאפו את כל התחושות הללו אל תוך ריאותיכם ואז נשפו אותן החוצה. חזרו על התהליך שוב בשוקיים, בירכיים, במותניים, בבטן, בחזה, בידיים, בצוואר, בפה, בעיניים ובמצח. כשסיימתם שימו לב האם נשארו שאריות מתח במקומות שונים בגוף, שאפו גם אותן ונשפו אותן החוצה, אל מחוץ לגופכם.
3.עצמו עיניים, שאפו אוויר תוך ספירה עד 4 ואז נשפו אותו כאשר אתם סופרים שוב 4. חזרו על התהליך מפר דקות. עם הזמן תראו כיצד משך הנשיפות הופך לארוך עד פי 2 ממשך השאיפות. זה סימן שגופכם נכנס לרגיעה עמוקה יותר. שימו לב שהאוויר שנכנס קריר יותר מהאוויר שיוצא, החמים. התרכזו בתחושות אלו.
4.נשימה עם דימוי – “נשימת מעלית”:
*הנשימה שלכם היא כמו מעלית שעולה ויורדת בגוף.
*שאפו אוויר דרך האף והתחילו את הנסיעה במעלית.
*נשפו אוויר והרגישו את הנשימה מגיעה כל הדרך עד למרתף, עד הבהונות.
*שאפו אוויר וקחו את מעלית הנשימה למעלה עד הבטן.
*החזיקו את האוויר בפנים. עתה נשפו החוצה את כל האוויר. (עצרו)
*הפעם שאפו אוויר וקחו את מעלית הנשימה למעלה עד החזה.
*החזיקו את האוויר בפנים. עתה נשפו החוצה את כל האוויר. (עצרו)
*עתה שאפו אוויר וקחו את מעלית הנשימה למעלה לקומה העליונה, למעלה דרך הגרון ולתוך הפנים עד המצח.
*הרגישו את הראש מתמלא באוויר. החזיקו את האוויר.
*עתה נשפו את האוויר החוצה והרגישו כיצד מעלית הנשימה לוקחת את כל הבעיות והדאגות למטה דרך החזה, הבטן, הרגליים והחוצה דרך דלתות המעלית .
*(חזרו על התרגיל)
תרגילי הרפיית שרירים:
1.כווצו את כל השרירים שלכם, החזיקו 10 שניות ושחררו.חזרו על כך כמה פעמים,
2.עצמו את העיניים והפנו את תשומת לבכם לידיים. סגרו את האגרוף ביד שמאל וקפלו את המרפק חזק כך שכף היד תיגע בכתף השמאלית, הישארו במצב זה כמה שניות. שחררו ותנו ליד לחזור למקומה. שימו לב להבדל שבין מתח והרפיה. חזרו על התרגיל גם ביד השנייה.חזרו על אותה פעולה של התכווצות ושחרור עם הרגליים, ירכיים, והבטן. עתה העבירו את תשומת לבכם אל הראש. כווצו חזק את המצח, העיניים, האף והפה למשך מספר שניות. שחררו וחזרו על הפעולה. עכשיו כווצו את כל שרירי הגוף מכפות הרגליים ועד הראש עד שכל שריר בגוף מכווץ נשמו עמוק והישארו במצב זה. שחררו את כל המתח בבת אחת.
תרגילי הרפיה עם דמיון מודרך:
1.שכבו על ספה או מיטה, ודמיינו שאתם שוכבים על שמיכת פוך רכה ונוחה. דמיינו שמיכה חמה ועבה מונחת על כפות רגליכם. הרגישו את החמימות שהיא מספקת. לאט לאט דמיינו כי השמיכה מתגלגלת באיטיות מעלה ומכסה עכשיו את רגליכם, את הבטן והחזה. הרגישו כיצד החום עולה לאט לאט ומתפשט בגופכם, ועוזר לכם לחוש יותר ויותר רגועים.
2.עצמו את עיניכם ודמיינו את המקום האהוב עליכם ביותר, או את המקום היפה והרגוע ביותר אותו אתם מסוגלים לדמיין. זה יכול להיות מקום בטבע, חוף ים, יער, שקיעה או יכול להיות כל מקום בבית שלכם .זה יכול להיות מקום שהייתם בו או מקום שרק דמיינתם או ראיתם בתמונה. התבוננו סביב, מה אתם רואים? מה אתם שומעים? איזה ריחות אתם מריחים? חקרו את המקום. הביטו בשמיים, בתנועת העננים, הרגישו את משב הרוח הנעים מלטף את פניכם. הישארו במקום זה זמן מה. לאט לאט פתחו את העיניים והישארו בתחושת הרגיעה בה אתם נמצאים. הרשו לעצמכם ליהנות מהשקט והשלווה.
3.דמיינו כי השקט הוא נוזל סמיך וצלול. הרגישו אותו נשפך וממלא את ראשכם בשלווה וברוגע. דמיינו כיצד הוא נוזל לאיטו במורד הצוואר, הגב והידיים, וממלא אתכם בנוזל בוהק ושקט, עד שאתם מרגישים כמו כדור נוזל צמיג. הישארו במצב זה למשך מספר דקות.
*לילדים צעירים ו/ או ליצירתיים אפשר להשמיע מוסיקה שיש בה מוטיבים מהטבע: גלי ים, ציפורים וכדומה, לבקש מהם להאזין ולמצוא את הסיפור שמסתתר בתוך המוסיקה. אפשר לתת לילד להמציא את התמונה של המקום שמרגיע אותו ולתת לו לצייר את מה שהוא רואה בעיני רוחו ולתלות ליד המיטה.
“המקום שבו נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלך, הוא גם המקום שבו נמצאת יכולת הצמיחה הגדולה ביותר שלך” / רובין שארמה
